<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף ק.</h2>
עוד חזרת לדון על ביטול יבש ביבש, ומתוך הדברים אמרת כי אנשים שלמדו לפני גדולים ומתגדלים בפסק זה אחד מהם אמר שאין בריה לאחר נטילת נשמה, עד כאן. ואני אומר חס ושלום לא למד בפני חכם ולא ראה מאורות מימיו ותימה הוא איך העליתו על ספר, ומשנה שלמה שנינו גיד הנשה שנתערב בין הגידין בזמן שמכירו זורקו ואוכל את השאר ואם אינו מכירו כולן אסורין ופרישו בגמרא טעמא משום דבריה הוא ובריה לא בטלה. ותניא בבריתא ומייתינן לה בשילהי גיד הנשה [ק"ב ע"ב] חנקה ואכלה דברי הכל בכזית ואתיא לאוקומה בקלניתא ואקשינן קלניתא עוף טמא הוא ואמר מר טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא, פירוש משום בריה. ואולי התלמיד ההוא שמע וטעה כי אולי שמע דבעינן בריית נשמה [מכות י"ז ע"א] לאפוקי חטה של כלאי הכרם ואסקיה כל זמן שיש בו נשמה.
